<h1>או"ז הלכ' סוכה סימן רצ"ט</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[סוכה כ"ה ע"ב] אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בסוכה פשיטא דהא איהו גופי' אמר לעיל אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה הא נמי מצטער הוא קמ"ל כי קאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה ה"מ היכא דמצטער ממילא שהסוכה מצערתו כגון חמה או צינה או סרחון הדברי' שסיכך בהן דסריחי ליה טרפי או ערבה עצמה אבל הכא איהו קא מצער נפשיה מיבעיא ליה ליתובי דעתיה שחובה עליו ליישב דעתו למצוה. וא"ר אבא בר זבדא אמר רב חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה מאי טעמא משום דבעי למיחדי לשמוח, אמאי ליכלו בסוכה וליחדו בסוכה אין שמחה בלא חופה, וליכלו בסוכה וליחדו בחופה אין שמחה אלא במקום סעודה, וליעבד חופה בסוכה וליתבו אביי אמר גזירה משום יחוד כלה דבסוכה לא שכיחי אינשי דנפקי ועיילי דילמא נפק חתן ומתייחד אדם עם כלה ורבא אמר גזירה משום צער חתן דסוכה אינה מרווחת וחתן בעי מקום מרווח דליכנסו כל בני חופה, מאי בינייהו דשכיחי אינשי דעיילי ונפקי משום יחוד ליכא דאתו ואזלי תדיר התם מ"ד משום צער חתן איכא דלא מצי עייל התם בני הילולא. אר"ז אנא אכילת בסוכה וחדיי בחופה וכ"ש דחדאי ליבאי (דאקימנא) [דעבידנא] תרתי, ר' זירא נסב איתתא בחג ואכל בסוכה ושמח בחופה חוץ לסוכה לאחר סעודתו ושמח בתרתי מצות דנשואין ודסוכה. מדקאמר אין שמחה אלא בחופה משמע דאם יוצא חתן מחופתו אפי' כלתו עמו והולכין לאכול בבית אחר שאין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון דאין שמחה אלא בחופה ובפרק קמא (דברכות) [דכתובות] [ז' ע"ב] אמרי' נמי מברכין ברכת חתנים בבית חתנים (משום) [משמע] דדוקא [במקום חופה דהוא בית] (בבית) חתנים מיהו אין ראיה משם דדילמא לאפוקי מדר' יהודה קאתי דאמר אף בבית האירוסין מברכין אותה. וצריך לדקדק מאי היא חופה דאי במקום שבירכו תחילה ברכת נישואין קרי לה חופה פעמים שאפי' ברחוב העיר מברכין אותה כשהעם מרובין ואין יכולין ליכנס בבית ונראה שמקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי לה חופה ולא מקום העשוי לאקראי בעלמא ושם הוא דמברכין ברכת חתנים כל שבעה וכבר היה מעשה שהיו סועדים החתן ושושבינין במקום אחר שלא בבית החופה ולא הניח רבי' יצחק בר' אברהם לברך שבע ברכות מהך דשמעתין.
וצריך לפרש הא דרבא בר זבדא דאמר חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה וכן עובדא דר' זירא דהיינו כגון שנשא ערב הרגל דאי ברגל אסור לישא כדתנן בפ"ק דמועד קטן [ח' ע"ב] אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר את גרושתו ואמרי' בגמ' וכי שמחה הוא לו מאי הוי א"ר יהודה אמר שמואל וכן א"ר אלעזר א"ר אושעיא ואמרי לה אר"א אר"ח לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ורבה בר רב הונא אמר (רב הונא) לפי שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו ועולא אמר מפני טורח ר' יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה מיתבי כל אילו שאמרו אסורים לישא אשה במועד מותרים לישא ערב הרגל קשי' לכולהו לא קשיא מ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא למ"ד משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא מ"ד משום פריה ורביה לחד יומא לא משהי נפשיה הא למדת דאסור לישא אשה ברגל אבל בערב הרגל מותר ומצוה לשמוח כל שבעת ימי החופה מיהו עיקר שמחה חד יומא הוא. אבל לארס מותר בחולו של מועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין כההוא דפרק אלו מגלחין [י"ח ע"ב] דאמר שמואל מותר לארס אשה בחוש"מ דשמא יקדמנו אחר ברחמים ותנא דבי ר"י מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין דאמרי' בירושלמי פ"ק דכתובות [הלכה א'] ר' בא בר כהן אמר קומי ר' יוסי ר' אחא בשם ר' יעקב בר אידי אסור לאדם [לישא אשה] בע"ש הדה דאיתמר לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס. והא דתנן אבל מחזיר הוא את גרושתו אמרי' עלה בירושלמי [מו"ק פ"א, ה"ז] הדה דאמר מן הנשואין אבל מן הארוסין אסור. והכי קיי"ל דאין מערבין שמחה בשמחה אע"ג דרב ושמואל קיי"ל הלכתא כרב באיסורי וא"ל אביי לרב יוסף הא דרב הונא דרב הוא אפי' הכי הלכה כשמואל דהא ר"א ור' אושעיא קיימי כותיה הילכך יש להחמיר בדבר כשמואל ואסור לערב שום שמחה במועד כגון שמחת אירוסין אבל שמחת סעוד' ברית מילה הורה רש"י דמותר משום דלא מקריא שמחה כההיא דפ"ק דכתובות [ח' ע"א] רב חביבא איקלע לבי מהלא בריך שהשמחה במעונו ולית הלכתא כותיה משום דטרידי דאית ליה צערא לינוק' אלמא לאו שמחה מיקרי.
